top of page

התקליטור המצוחצח

  • תמונת הסופר/ת: Daniel Ofek
    Daniel Ofek
  • 8 במרץ
  • זמן קריאה 1 דקות

אמש הגיע לקוח עם שלושה תקליטורים ערומים ללא עטיפתם. נתתי בו מבט זועף, כך אתה שומר עליהם. קיוויתי לטוב. שניים נגנו היטב והשלישי גמגם. בחנתי את צידו האחורי. מחורץ כהלכה. שטפתי אותו במים מזוקקים וייבשתי אך לשווא. אלכוהול 70% לא עזר. בלית ברירה הפעלתי את נשק יום הדין. משחת שיניים על יבש. שפשפתי בעדינות, שטפתי, ייבשתי והכנסתי לקורא. התקליטור הראה סימנים והצלחתי לחלץ מספר קבצים. לשמע הסיפור הגיב הלקוח, באמת, לא היית צריך סתם דיסק של הצגה לא מענינת. אבל אני הייתי צריך להמיר. כך אני מתייחס לחומרים.

 
 
 

פוסטים אחרונים

הצג הכול
הזכרונות של העתיד

לא מזמן נתקלתי במישהי שספרה שלא ידעה מה לעשות עם כל הקלטות שהשאירו הוריה ולכן זרקה אותן. כמובן, שהזדעזעתי. נזכרתי בציטוט על הארכיב של הפילוסוף ז'אק דרידה: "שאלת הארכיב אינה הבה נחזור אל העבר. זוהי שאל

 
 
 
המצלמה הנעלמה

ארבע קלטות וידאו קטנות מסוג 8ממ השמיעו סאונד מוזר והתמונה רעשה בפסים לא ברורים. לקחת לי זמן להבין שאלו קלטות שצולמו במצלמת קלטות דיגיטלית. כן, היו מצלמות כאלה של סוני לתקופה קצרה. אני פשוט לא יכול להג

 
 
 

תגובות


© 2024  זכרונות דיגיטליים. עיצוב וביצוע דניאל אופק ואנני הררי באמצעות WIX

bottom of page