זכרונות במטוס

בפעם הראשונה הוא הגיע עם טרולי שלא בטוח שהיו נותנים לו להעלות למטוס, שנדחסו בו בקושי עשרים ושש קלטות וידאו גדולות ועוד כמה תקליטורים. בפעם השניה זה היה תיק ג'יימס בונד של פעם עם חמישים ושלוש קלטות קטנות וקטנות יותר. אני מריץ את הקלטות וחושב על מי שצילם כל כך הרבה ארועי משפחה, טיולים, ימי הולדת, אילת, גמלים. הקלטות הגדולות מכילות כשלוש שעות והקטנות למרבה הפלא גם. מעל מאה שעות של זכרונות אנלוגיים. מה הוא חשב בכל פעם שהכניס קלטת חדשה למצלמה – והמצלמות הולכות וקטנות. האם הוא עדיין מצלם בעידן הדיגיטל כשהכל כל כך נגיש ואפשרי? כל אדם וכל משפחה עם התייחסות אחרת לזכרונות ולנוסטלגיה.