מה יש על התקליטור

היום קצת על דיסקים-תקליטורים. התקליטור הוא צלחת פלסטיק ועליה שכבה מתכתית מחזירה אור ועליה ציפוי מגן. האינפורמציה הדיגיטלית חרוטה על הציפוי וקרן לייזר בנגן הדיסקים הופכת את המידע הדיגיטלי לזרמים חשמליים שמושמעים לאוזנינו. זה אכן פגיע כמו שזה נשמע וכל עוד נגני התקליטורים עובדים כדאי להעביר את תוכן הדיסקים למחשב. בפוסט קודם הראיתי תקליטור פגום שלא ניתן לשחזר את המידע עליו. העברת המידע מהתקליטור תלויה בסוג המידע שעליו. שלושה סוגי מידע נפוצים:

1.      קבצים. התקליטור משמש כדיסק חיצוני. העברת המידע ממנו היא בהעתקת הקבצים כמו כל העתקת קבצים במחשב. הקבצים יכולים להיות מסוגים שונים.

2.      תקליטור מוסיקה. זה תקליטור שהיינו פעם דוחפים לנגן בבית או באוטו והוא היה מתחיל לנגן את קטעי המוסיקה שעליו. תהליך העברת הקטעים למחשב נקרא RIP ונעשה באמצעות תוכנות יעודיות. אני משתמש בגירסה הישנה של Media player של ווינדואוס. הגירסה החדשה כבר לא מכילה את הפונקציה הזאת.

3.      DVD – זהו פורמט יעודי להרצת סרטים בין כאלה שנרכשו כסרטים ובין כאלה שצולמו במצלמות הביתיות. בדור הקודם, המירו את קלטות הוידאו לתקליטורי DVD. עכשיו הגיע הזמן להעבירם למחשב. הוידאו ב-DVD מוקלט בפורמט דיגיטלי ישן. אם בסרט יש כמה פרקים, הרי כל פרק הוא קובץ נפרד. תהליך ההעברה למחשב כרוך בהמרת הפורמט באמצעות תוכנה יעודית. ניתן להמיר כל פרק לקובץ נפרד או מה שעדיף, את כל הפרקים לקובץ אחד.

העברת המידע על התקליטורים למחשב הוא חיוני ורצוי מוקדם ככל האפשר. עד ההעברה שימרו על התקליטורים, כל אחד במעטפה משלו, במקום נקי ורגוע.

אגב, ישנה חברה אמריקאית שמבטיחה שהתקליטורים שהיא מייצרת יתקיימו יותר מאלף שנים. לא ניסיתי.